התמודדות עם שינויים ומעברים

התמודדות עם מעברים ושינויים –לקראת החזרה לגן ולביה”ס

מאת: ענת גלעד-כרמל, מנחת הורים וקבוצות מוסמכת מכון אדלר ומגשרת משפחתית

ילדים חווים במהלך ילדותם פרידות ומעברים: מעברים התפתחותיים (כמו גמילה מחיתולים), מעברים מהבית למעון או לגן, מהגן לבית הספר, מעברי דירה או מדינה וכו’.

כל שינוי טומן בחובו קושי אך גם הבטחה. מצד אחד הילד נפרד מהמקום המוכר והבטוח אל הלא נודע, אולם מצד שני מדובר בשינוי שמביא צמיחה והתפתחות.

לנו ההורים יש את ההזדמנות להעניק לילד את תחושת הביטחון שבידו היכולת לעמוד בצורה הטובה ביותר בכל שינוי ומעבר. זוהי מיומנות חשובה שתלווה ותשרת אותו הלאה בחייו במיוחד בעולם משתנה כמו שלנו.

הנה מספר דרכים בהן נוכל לעזור לילדנו להתמודד עם השינויים והמעברים:

בתקופה שלקראת המעבר:

בדקו מהן תחושותיכם כלפי השינוי: הדרך שבה אנו ההורים תופסים את המעבר, קובעת לא פעם, את התגובה שלנו ואת המסר שנעביר לילדנו. לדוגמא: הורה שנושא איתו זיכרונות לא קלים משנותיו בבית הספר עלול להעביר (גם אם באופן לא מודע) מסר שבית הספר הוא מקום לא בטוח ושיש להגן על הילד מפניו, ויעביר את החששות הללו לילדו. ולכן חשוב שאנו כהורים נהיה מודעים לתחושות שלנו ונדע להפריד ביניהן לבין החוויה הצפויה לו.

חזקו את תחושת המסוגלות על ידי עידוד העצמאות: אפשרו לילדכם לעשות דברים בכוחות עצמם במקום לעשות זאת בעבורם. אתגרו אותם ועודדו על המאמץ והדרך (גם כשלא הצליחו). תנו להם לבחור בין דברים, לייעץ לכם ולעזור. ככל שנשתמש באמירות מעצימות כמו “התנהגת בצורה בוגרת..”, “התמודדת עם בעיה לא פשוטה והצלחת לפתור אותה..”, “גם כשקשה אתה לא מוותר..” כך הם ירגישו שיש להם כוחות ותחושת עוצמה.

ככל שלא נמהר להענות לכל דרישה שלהם בזמן ובמקום שהם רוצים, אם אינה מתאימה בנסיבות, נאפשר להם לפתח תפיסת עולם התואמת את המציאות אותה יפגשו מחוץ לבית. ואז כאשר בגן או בבית הספר הם יצטרכו להתחשב גם ברצונם של ילדים אחרים, או לחלוק משאבים, הם לא יחוו כעס או תחושת קיפוח. הדבר יכול להקל עליהם להסתגל למסגרת.

כדאי לתת לילד כבר היום להתמודד בעצמו עם קשיים ומכשולים העומדים בפניו (ושאינם מהווים סכנה עבורו). בדרך זו נאפשר לו להתאמן במיומנויות שיעזרו לו להסתגל ולהתמודד עם האתגרים ששינויים ומעברים מציבים בפניו. התמודדות מיטיבית דורשת מהילד להיות פעיל. למשל: לזום קשר עם ילדים אחרים במקום לשבת בכיתה ולחכות להזמנה, להשתלב בקבוצת ילדים, לדעת לפנות למבוגר כשצריך עזרה. ככל שהוא התנסה בכך בעבר בעצמו, כך הוא יוכל לחזור על מיומנות זו.

הכינו את הילד לקראת הצפוי לו במקום החדש: כדאי להציג בפני הילדים את המעבר בצורה אמיתית וכנה ככל שניתן. אם נצייר להם תמונה לא אמיתית (כאילו בית הספר הוא “גן עדן” שבו עושים רק כיף), הדבר ממילא יתגלה ויצור אכזבה וחוסר אמון.

חשוב להציג את הצדדים החיוביים של המעבר (אנחנו עוברים לבית שתהיה בו חצר גדולה ותוכלו לשחק), אבל לתת מקום לקשיים שעלולים להתעורר (“אבל אולי נהיה רחוקים יותר מהבית של סבא וסבתא”), ולהבטיח כי תחשבו יחד כמשפחה על דרכי התמודדות.

השתדלו לעשות עם הילד תיאום ציפיות מפורט ככל שניתן. תארו את המקום החדש. נסו ליזום ביקורים, לעשות היכרות מוקדמת עם הגננת או המורה, להפגיש עם ילדים שצפויים להיות עם ילדכם בגן או בכיתה. פנים מוכרות וסיור במקום יכולים להפוך את המקום החדש והזר למוכר וידוע והילד ירגיש בטוח יותר לבצע את המעבר. אם לא ניתן להגיע, הראו תמונות או סירטונים של המקום או של המורה.

תנו לילד אפשרות להעלות כל שאלה או חשש שמטריד אותו גם אם בעיניכם הדבר נראה חסר חשיבות. בררו איתו מה יכול לעזור לו. אם הוא צעיר מידי או מתקשה הציעו לו רעיונות (כמו להגיע עם בקבוק כדי לא לחכות בתור בהפסקה וכו, לבקש משכנה מכיתה בוגרת לבוא בהפסקה כדי להראות לו היכן השירותים, לסמן בציור היכן המקום בכיתה בו הוא יושב), הציעו להתייעץ באחים בוגרים שכבר חוו את השינוי. ככל שהפתרונות יגיעו ממנו הדבר יחזק את תחושת המסוגלות והשליטה שלו. שתפו אותו במעברים שהיו לכם בילדותכם ומה הטריד והעסיק אתכם וכיצד התמודדתם. כדאי לזכור שאין מדובר בשיחה חד פעמית. במהלך התקופה (וגם אחרי המעבר) יצוצו ויעלו שאלות חדשות רבות, ומחשבות מטרידות. כדאי לתת לכל זה מקום. אולי לייחד פנקס בו יוכל לרשום אותן (או לצייר אם הוא צעיר) כדי שלא ישכחן.

אפשרו לו להביע רגשות עצב ולהיפרד: חשוב לשתף את הילדים בשינוים העומדים להתרחש (הזמן הנכון יקבע בהתאם לגילם ויכולת הבנתם). ילדים זקוקים למידע על השינוי הצפוי די זמן מראש כדי שהם יוכלו להתארגן, להיפרד מהמקום הישן ולפנות מקום ואנרגיה להסתגלות למקום החדש.

תנו לילד את ההרגשה שמקשיבים לקושי ולצער שלו להיפרד ממקום מוכר ואהוב. תנו לו להביע את תחושותיו במגוון דרכים: בציור, בדיבור, או פשוט לשבת לידו ולשתוק ביחד. כל ילד מגיב רגשית אחרת למעבר. לא כדאי להיבהל מהקושי ומהעצב שהוא מביע ולמהר לנחם או לבטל את הרגשתו (“די לבכות, אתה גדול..”, “יהיו לך הרבה חברים בבית החדש”). דווקא אם נצליח לאפשר לו לחוות את אותם רגשות של עצב, חשש והתרגשות, יחד עם הידיעה שאנו לצידו תומכים בו, נאפשר לו למצוא דרכים להתמודד ולהשלים את תהליך הפרידה. אפשר לחשוב ביחד איתו על דרכים להפרד כמו מסיבת פרידה, הכנת מתנה לגננת אהובה או טקס פרידה מהבית הישן.

בעת המעבר:

הערכו לתקופת הסתגלות הדרגתית: כדאי שבתקופת ההסתגלות בגן אחד ההורים הוא יהיה נוכח. ככל שניתן השתדלו לפנות את הזמן לכך, כך שהתהליך יוכל להתבצע באופן רגוע ונעים מבלי להעביר לילד תחושה של לחץ ובהילות.

העבירו לילד את המסר שהמקום החדש בו הוא נמצא (הגן או בית הספר) הוא המקום הטוב ביותר עבורו וכי הוא בידיים טובות. הדבר ישרה עליו בטחון, כשאתם לא שם, ויקל על הסתגלותו. גם כשאתם נוכחים בגן במהלך תקופת ההסתגלות, וילדכם זקוק לדבר מה, הפנו אותו ילדכם לגננת, כך תשדרו לו כי גם בעיניכם היא הסמכות והיא נמצאת שם לעזור לו, ותמשיך לעשות זאת גם כשאתם לא תהיו.

נסו בדרך של שיתוף והתייעצות לתכנן מראש ביחד טקס פרידה קבוע. תנו לילד להחליט, במסגרת הסביר, מה הוא כולל והתאמנו על כך בבית (דיקלום וחיבוק, משחק משותף וכו). תוכלו להציע לילד להביא חפץ מעבר שיבחר (דובי או בובה) שיזכיר משהו מהמקום המוכר והאהוב ויקל עליו.

כאשר מגיע רגע הפרידה עצמו, עשו זאת בגלוי (מבלי להתחמק כשהוא לא שם לב), בצורה חמה ואוהבת אך נחושה. העבירו את המסר כי אתם סומכים על הילד שיש לו את הכוחות להתגבר. תוכלו להיעזר בגננת שנמצאת שם לקבל את הילד בחיבוק ולהיות קשובה לו במהלך היום.

חשוב להיות קשובים לילד במיוחד בתקופת המעברים לעודד ולחזק: בתקופת ההסתגלות הראשונית הילד צריך הכלה, הקשבה ועידוד, אפילו יותר מהרגיל. יתכן והוא יחזור הביתה מוצף מכל החויות שעבר שלא תהיה לו יכולת לשתף באותו הרגע, המתינו בסבלנות ובלי לחץ לזמן נוח (כמו בזמן האוכל או ההרדמות). פנו את עצמכם להקשיב לו והביטו בעיניו, שקפו לו את הדברים שאמר. לפעמים די בהקשבה ואין צורך במתן עצות או תחקור.

כדאי להיות עירניים לשינוים חריגים בתפקוד (שינה, אכילה, התנהגות) שעלולים להעיד על קושי רב מהרגיל. אם ילדכם מתמיד בסירוב ללכת לגן או להפרד, במשך תקופה שהנה מעבר למקובל, כדאי לבדוק והתייעץ מה הגורמים לכך. בנסיבות מסוימות יתכן ויש מקום לשקול מחדש את מידת התאמת הגן או הבשלות של הילד.

סך הכל זכרו, אם ילדכם ביצע את המעבר (למשל מגן לגן או לכיתה א’), סביר שהוא בשל ומוכן למעבר ודרישותיו. לכן השתדלו להעביר לו מסר מעצים ומחזק כי יש לו את כל הכלים והוא מסוגל לעמוד באתגרים העומדים בפניו. תנו לו דוגמאות ממעברים שהצליח להתמודד איתם בעבר (“למרות שהיה לך קשה הצלחת להיגמל מהמוצץ..”. “זוכר שכשעברת גן היו לך ימים לא קלים ובכית, ובכל זאת נשארת כמו בוגר והתמודדת..”). הילד שיכולותיו מתאימות, יחווה הצלחות והדבר יחזק את בטחונו ואמונתו בעצמו.

זכרו כי על מנת לצלוח את האתגר חשוב שאנו כהורים נאמין כי כל שינוי מביא איתו גם הבטחה והזדמנות לגדול ולצמוח, ונסמוך על ילדנו שהוא מוכן ויכול לעמוד באתגר.

ילד שירגיש בטחון, אומץ לנסות, אופטימיות ואמונה בעצמו לא יחשוש משינויים ומעברים וידע להסתגל אליהם, היום וגם בעתיד.

ענת גלעד- כרמל

מנחה פרטנית ומנחת קבוצות הורים ומשפחה, מוסמכת ״מכון אדלר״ ומשרד החינוך, מומחית בהדרכת הורי תאומים ומגשרת משפחתית מוסמכת. נשואה ללירן ואמא לאופיר ולבנות תאומות: מעין ועינב.
מאמינה שבכל רגע ניתנת לנו ההורים הבחירה להביא לשינוי וליחסים טובים במשפחה, ולהיות המנהיגים של משפחה שנותנת מקום ומאפשרת לכולם לצמוח בה.