של מי השיעורים
המעבר לכיתה א’ הוא עוד שלב בשחרור הילד שלנו לעצמאות, וזה לא קל בכלל… זאת פרידה מהחממה המוגנת של הגן והתחלה חדשה של מסגרת המדברת יותר בשפה של בוגרים. כל ילד חווה הסתגלות למסגרת חדשה בצורה שונה, בהתאם לכישוריו ואופיו הייחודיים. עם זאת, לנו כהוריו, יש השפעה רבה על ריכוך המעבר תוך חיזוק הביטחון העצמי […]
המעבר לכיתה א’ הוא עוד שלב בשחרור הילד שלנו לעצמאות, וזה לא קל בכלל… זאת פרידה מהחממה המוגנת של הגן והתחלה חדשה של מסגרת המדברת יותר בשפה של בוגרים. כל ילד חווה הסתגלות למסגרת חדשה בצורה שונה, בהתאם לכישוריו ואופיו הייחודיים. עם זאת, לנו כהוריו, יש השפעה רבה על ריכוך המעבר תוך חיזוק הביטחון העצמי של הילד ביכולתו להשתלב בבית הספר.
כשהילד שלנו עומד לעלות לכיתה א’, לא ברור מי מתרגש יותר – הילד או ההורה. מדובר בשינוי משמח ומרגש, ושוב מתהפכת לנו הבטן בדיוק כפי שהרגשנו לקראת היום הראשון של הילד במשפחתון או בגן העירייה. גם אחרי שנעבור בשלום את כיתה א’, עוד צפויות לנו חוויות ראשוניות ומרגשות, זה חלק בלתי נפרד מההורות.
לנו, ההורים, יש חששות כיצד הילד שלנו ישתלב במסגרת לא מוכרת בה יש מורה, כיתה, בית ספר, ילדים חדשים, סגל הוראה לא מוכר ועם שלל חוקים ונהלים חדשים וזה עוד לפני שהזכרנו את שיעורי הבית והמבחנים.
אז קודם כל עלינו לזכור, , שכולם עוברים את זה! גם אם כרגע לא באמת מרגיע. זה שלב הכרחי בהתפתחות תקינה של הילד ורוב הסיכויים שהילד שלנו כבר בשל ויעמוד בהצלחה באתגר.
המעבר לכיתה א’ הוא עוד שלב בשחרור הילד שלנו לעצמאות, וזה לא קל בכלל… זאת פרידה מהחממה המוגנת של הגן והתחלה חדשה של מסגרת המדברת יותר בשפה של בוגרים. כל ילד חווה הסתגלות למסגרת חדשה בצורה שונה, בהתאם לכישוריו ואופיו הייחודיים. עם זאת, לנו כהוריו, יש השפעה רבה על ריכוך המעבר תוך חיזוק הביטחון העצמי של הילד ביכולתו להשתלב בבית הספר.
חשוב להבין כי תקופת ההסתגלות יכולה להיות הדרגתית ומתמשכת. ככל שהילד יהיה בשל יותר למעבר, כך גדל הסיכוי לקליטה קלה ורכה יותר. ככל שנכיר יותר את ילדינו, כך נזהה את מידת הבשלות שלו במשימות השונות הנדרשות בבית הספר- חברתיות, קוגניטיביות, רגשיות ופיזיות ונוכל לעודד ולחזק אותו בתחומים להם הוא נזקק.
לשימושכם, מצ”ב מספר המלצות שיקלו עליכם ועל ילדיכם לצלוח בשלום את המעבר:
של מי השיעורים האלה בכלל? איך נעזור לילדים שלנו לפתח התנהלות לימודית מועילה
מאת: מיכל רחמים. מנחת הורים מוסמכת- מכון אדלר
במשפחות רבות ניתן לשמוע מידי יום את המשפטים הבאים:
“יש לך שיעורי בית?”
“עוד לא הכנת!?”
“תביא לי לבדוק לך את השיעורים”.
“את לא יכולה ללכת לחברה לפני שאת מסיימת שיעורים”.
לנו כהורים חשוב מאוד שהילדים יצליחו בלימודים ויהיו “תלמידים טובים”, ובכלל זה שיכינו גם את שיעורי הבית. אנו דואגים לעתיד ילדינו, ורבים מאתנו מאמינים שעל מנת שהם יצליחו בחיים כדאי שיהיו תלמידים טובים. הדבר מסב לנו כמובן גם נחת כשאנו מגיעים ליום ההורים, או כשהילדים מביאים בסוף השנה תעודה מוצלחת.
הרצון שלנו כהורים שהילדים שלנו יצליחו בזירה הבית ספרית הוא טבעי ומובן. אך פעמים רבות בדרך להשגת המטרה שיהיו “תלמידים טובים”, גם ההורים וגם הילדים נושאים מחיר כפול ויקר מאוד. האחד הוא מחיר של פגיעה ביחסים בין ההורים והילדים ושל אווירה לא נעימה בבית. השני הוא מחיר של אי-למידת השיעור החשוב ביותר להצלחה, והוא שיעור האחריות.
יחסים מתוחים בין הורים וילדים:
בבתים רבים קיימים מתחים רבים סביב הכנת שיעורי הבית, אשר משפיעים על האווירה המשפחתית כולה. הילד מתרגל מהר מאוד שנושא השיעורים “מפעיל את ההורים”, וגורם להעסקת יתר סביב השיעורים: בקשות רבות, תנאים, פרסים, עונשים, מריבות, כעסים, ומה לא…
גם אם זו תשומת לב שלילית ואנחנו כועסים, זאת כנראה דרכו של הילד להעסיק את ההורים, בדרך זו להרגיש משמעותי.
מהר מאוד נושא הלימודים עשוי להחריף למאבקי כוח בין ההורים לילד: ההורים מנסים לעשות כל מאמץ כדי שהילד יכין את שיעורי הבית ויצליח בלימודים, בעוד שהילדים יעשו כל שביכולתם “לנצח” את ההורים ולא להכין שיעורים כלל.
כאשר מערכת היחסים שבין ההורים לילדים מתערערת בעקבות הלימודים, באופן טבעי הדבר עלול להשפיע על טיב היחסים הכללי שביניהם. הדבר עשוי להביא לכך שהילד יסרב לשתף פעולה בפעולות שגרתיות בחיי היומיום, יגלה התקפי זעם, מאבקי כוח, התנהגויות מפריעות, וכן עלול לשתף פחות את ההורים בנעשה בחייו.
השיעור החשוב באמת: אחריות
אם נשאל הורים מהי אחת התכונות שהם היו רוצים שתאפיין את ילדיהם כשיגדלו, מרבית ההורים, אם לא כולם, יאמרו – שיגדל להיות אדם אחראי. שאפשר לסמוך עליו. שהרי מי מאתנו לא היה רוצה שהבן או הבת שלו יגדלו וידעו לכלכל את חייהם ולקחת אחריות על מעשיהם.
אולם כאשר ההורים לוקחים אחריות על נושא שיעורי הבית ומטלות בית הספר של ילדיהם הקטנים, הם מונעים מהם ללמוד את השיעור החשוב ביותר שהם יכולים ללמד אותם – נטילת אחריות.
ככל שחשוב לנו שהילדים שלנו יהיו אנשים שיודעים אחריות מה היא, אנחנו חייבים לאפשר להם להתאמן בחיים, כבר מילדות, בלקיחת אחריות. בהקשר של שיעורי הבית, לקיחת אחריות משמעה – לזכור שהם קיבלו שיעורי בית, להכין את השיעורים בזמן, לסדר “מערכת” ליום שלמחרת, וגם כמובן לשאת בתוצאות של היעדר אחריות.
אז מה התפקיד ההורי שלנו בכל הנוגע למטלות בית הספר ?
- תיאום ציפיות
אם אתם מוצאים את עצמכם מידי יום עסוקים וטרודים בנושא שיעורי הבית של הילדים ובמטלות בית הספר, ונאלצים להזכיר להם שוב ושוב להכין אותם, ולפעמים אף בכעס – זה הזמן לקיים איתם שיחת תיאום ציפיות לשינוי המצב.
בשיחה תאמרו לילד או לילדה שאינכם מעוניינים להמשיך במצב הקיים בו אתם מתפקדים כ”שוטרים”. אמרו להם שהיחסים בינכם חשובים לכם, וגם הם חשובים לכם, ולכן אתם תפסיקו לנדנד להם בכל הנוגע למטלות בית הספר, והאחריות בכל הנוגע למטלות בית הספר תהיה עליהם בלבד.
בשיחה זו כדאי ורצוי לשאול את הילד או הילדה: האם היית רוצה שאזכיר לך? אם כן, מתי? מה נחוץ לך ממני בהקשר הזה? האם אתה זקוק לעזרה?
קבעו לשוחח שוב בעוד שבוע, ולבחון ביחד האם מה שסיכמתם מתאים ועובד, או שמא נדרש לשנות דברים.
סיימו שיחה זו במסר של: אני פה בשבילך, תמיד, בכל מה שנחוץ לך.
- תהיו הורים. לא מורים
לילדים שלנו יש מספיק מורים שמחנכים. לנו הם זקוקים כהורים בלבד – הם זקוקים לנו שנקשיב להם, שנעודד אותם, שנכיל את הקושי והתסכול, ושפשוט נהיה שם עבורם. גם כאשר הם מצליחים וגם כאשר הם נכשלים.
כאשר ההורה נכנס גם לתפקיד המורה הפרטי, בדרך כלל הדבר משפיע לרעה על טיב היחסים. שמרו על היחסים והתמקדו בתפקיד ההורי הכה חשוב.
לכן אם הילד או הילדה זקוקים לתגבור בלימודים, וככל שיש קושי אובייקטיבי של קשיי למידה של הילד, כדאי להיעזר באיש מקצוע כמו מורה פרטי או מורה להוראה מתקנת.
- בלי פרסים ועונשים
חלוקת פרסים או מתן עונשים אינה דרך חינוך מומלצת. כאשר אנו נותנים פרס או עונש על דבר הקשור ללימודים של הילדים, אנחנו מעבירים להם מסר שהם לומדים, לכאורה, עבורנו, עבור ההורים.
ילדים אשר מתרגלים לקבל פרס על הצלחות בלימודים, יתקשו ללמוד ללא קבלת תגמול, ואלו החוששים מעונש יפחדו מאוד מפני כישלונות.
יש לקחת בחשבון שילד שמתרגל להיות מונע מפרס, מהר מאוד יהיה קשה לרצות אותו, שכן הפרס הצנוע בכיתה א’ לא יהיה אותו הפרס בכיתה י”א, שעשוי לעלות מאות שקלים.
- למדו אותם מיומנויות סדר וארגון
בשנים הראשונות של הילדים בבית הספר כדאי לחנוך אותם במיומנויות של סדר וארגון.
לדוגמה: ללמד אותם איך מסדרים “מערכת” – בפעמים הראשונות להדגים להם את מלאכת הסידור של המחברות והספרים על פי מערכת השעות הקבועה. כעבור תקופה, בקשו מהם לסדר לבדם את התיק על פי המערכת, ואתם רק תהיו שם לחזק אותם ולסייע אם צריך. בדרך זו ועד מהרה יוכלו הילדים בכוחות עצמם להכין מערכת ליום הלימודים שלמחרת.
מומלץ ללמד את הילדים כיצד לא שוכחים מה היו שיעורי הבית שקיבלו באותו היום במקצועות השונים. כדאי לבדוק בדרך של ניסוי וטעיה מה נוח לילדים עצמם כדי לזכור את השיעורים: לכתוב בכל מחברת מהיו היו שיעורי הבית, או לכתוב ביומן, ואולי בדרך יצירתית אחרת שימציא הילד.
כדאי לבדוק עם הילד או הילדה מתי נכון להם להכין שיעורים – האם מיד לאחר בית הספר, האם רק לאחר הפוגה למשחק או מנוחה, או לאחר מקלחת להתרעננות.
אפשרו לילדים להכיר את עצמם ולבדוק מה מתאים להם. את כל התובנות האלו סכמו יחד עם הילדים בשיחה.
- אפשרו לתוצאות ההגיוניות להתרחש
לא קל לנו ההורים כאשר אנחנו יודעים שהילד הלך לבית הספר ללא שהכין את שיעורי הבית, או שבחר לא ללמוד למבחן, כפי שרצינו. לא פעם אנחנו מתקשים לתת לילד ללכת לא מוכן, ומשתדלים לעשות הכול כדי לשנות את המצב.
אם אנחנו רוצים להכין אותם לחיים כאנשים בוגרים, עלינו ללמד אותם להבין לבד את ההיגיון של החיים, ושלכל מעשה יש תוצאה.
ילד ילמד מהי אחריות, כאשר הוא יתנסה בה כבר בגיל צעיר.
על כן, אל תכינו עבורו שיעורים רק על מנת שלא יקבלו נזיפה בבית הספר. אל תרוצו לבית הספר עם החוברת שלא הכניס לתיק. ילד שלא לקח חוברת יצטרך להשלים בבית את המטלות שעשו בכיתה. כך לומדים באמת מהי אחריות, וכמה היא עולה.
כאשר הילד או הילדה ישובו הביתה מתוסכלים על שננזפו או נענשו בבית הספר, או שלא הצליחו במבחן (למרות שאנחנו יודעים שבקושי למדו), אנו נהיה שם כדי להקשיב, לחבק ולהיות איתם. נשאל אותם מה נחוץ להם מאתנו והאם הם זקוקים לעזרה.
כאשר לא נכעס או נבקר וגם לא נגיד “אמרתי לך”, שם נאפשר לילד שלנו להסיק מסקנות, להגיע לתובנות, ולצמוח.
- עודדו את הילדים
להיות תלמיד בבית הספר זאת משימה לא פשוטה. הילדים שלנו נדרשים להתמודד מידי יום עם משימות לימודיות ומשימות חברתיות.
התפקיד ההורי החשוב ביותר בהקשר הזה הוא לעודד אותם, ולא רק בנושאים שקשורים ללימודים.
ככל שהילדים שלנו יהיו מעודדים, ויהיו מחוברים לערך העצמי שלהם, כך יוכלו להתמודד טוב יותר גם עם האתגרים בבית הספר – האתגרים הלימודיים והחברתיים.
כיצד עושים את זה?
חפשו התנהגויות שמעידות על תכונות כמו: אחריות, עצמאות, נחישות, התמדה, נדיבות, חברות טובה – והאירו אותם. הילד זכר שיש לו שיעורי בית? הילדה הוציאה את המחברת להכין שיעורים? הילד סידר מערכת מבלי שנזכיר לו? מצוין. עודדו אותם על כך שהם אחראים.
דאגו לעודד את הילדים גם בנושאים שאינם קשורים כלל ללימודים – הילד למד בכוחות עצמו לרכב על רולר בליידס – ספרו לו כמה נחישות והתמדה יש בו שבזכותן הצליח; הילדה הכינה לעצמה כריך – שקפו לה שהיא עצמאית; הילד חיכה בסבלנות עד אשר תתפנו אליו – שקפו לו כמה כוחות יש לו בדחיית סיפוקים.
עודדו את ילדכם לעסוק בתחביבים ובתחומים נוספים שאינם במסגרת הבית ספרית על מנת שגם אתם וגם הם תכירו יכולות וחוזקות, שאינן באות לידי ביטוי בלימודים.
בואו נאפשר לילדים להרגיש רגועים ובטוחים, ולא נכניס את המתח והלחצים מבית הספר הביתה. האמינו ביכולות של ילדכם, גם אם אינם באים לידי ביטוי בציונים.
דאגו לשקף ולעודד ערכים כמו עצמאות, נחישות, התמדה ואחריות, אשר גם הם מהווים אבני היסוד של האדם המצליח.
מיכל רחמים
מנחת הורים ומשפחה, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. נשואה ליוסי, ואמא לשלושה ילדים- מאיה, יאיר והדר. מאמינה שכל שינוי מיוחל במשפחה יתחיל מהכרת הכוחות, היכולות והמשאבים של המשפחה – ההורים והילדים.
הורים מעודדים – יצליחו להוביל שינויים.
