עידוד קריאה אצל ילדים

מטרות: ללמוד ליצור קשר עין, לאסוף פרטים ולהבין שפת גוף והבעות פנים.

כדי להבין מצבים חברתיים שונים חשוב להבין שפת גוף והבעות פנים וליצור קשר עין. כאשר אנחנו משוחחים עם מישהו ומפנים אליו את גבנו אנחנו שומעים את הנאמר, אך לא רואים את הבעות פניו, ועלולים לפספס חלק מהמסר או את משמעותו.

במשחק הפנטומימה על המשתתפים להסתכל זה על זה ולנסות להבין מה רואות עיניהם ללא מילים!

שבו יחד על השטיח או מסביב לשולחן וסדרו ערֵמה של כרטיסיות הפוכות ועליהן תמונות של בעלי מקצוע שונים, כמו נגר, בנאי או צייר, ופעולות שונות, למשל, צחצוח שיניים, עבודה בגינה, ריקוד או משחק כדורגל. אפשר להכין כרטיסיות לבד: להדפיס תמונות של בעלי מקצוע או של פעולות, לגזור אותן ולהדביק על כרטיסיות מקרטון. על כל שחקן לבחור כרטיסייה בתורו ולהציג לשאר השחקנים את התמונה המופיעה בה, בפנטומימה. על שאר השחקניםלהסתכל היטב במציג, לא לפספס שום פרט ולנסות להבין מה הוא מציג. כך ילמד ילדכם “לקרוא” נכון פרצופים ותנועות גוף. הקפידו להחליף תפקידים!

• ילדים שמרבים להסתכל לצדדים וילדים שדעתם מוסחת בקלות עלולים לפספס את הבעות הפנים של הגננת, של המורה או של חבריהם ולפרש לא נכון את מה שהם שומעים. משחק פנטומימה מדמה את החיים ומדגיש עד כמה חשוב להביט באדם המדבר אלינו.
• השתדלו להשתמש בתמונות מתאימות הנראות קלות להצגה.

הפעילות לקוחה מתוך ספרה של עדנה אתרוג – “תקשורת דרך משחקים, על הורים, ילדים ומשחקים”
לרכישת הספר היכנסו >>

מטרות: ליצור קשר עין, לחזק זיכרון מידי ויכולת חיקוי, ולהגדיל את טווח הקשב.
משחק הקופים הוא משחק חיקוי: במשחק זה משתתף אחד הוא “מפקד” ושאר המשתתפים הם “קופים”.
על המפקד לעשות תנועת גוף ועל הקופים לחקות את תנועותיו. בשלב הראשון אפשר לעשות תנועה אחת, לדוגמה, להניח ידיים על הראש.
בשלב השני אפשר לעשות שתי תנועות ברצף, למשל, להניח ידיים על הבטן ולהוציא לשון, ולאט לאט אפשר להוסיף עוד ועוד תנועות שצריך לזכור ולחקות.
שימו לב! במשחק הזה לא מדברים, אלא רק מסתכלים ומחקים.
הקפידו שכל משתתף יהיה גם מפקד וגם קוף. נסו לחשוב על תנועות שונות ומיוחדות כדי לשמור על עניין.
לאחר שכל הקופים חיקו את המפקד בקשו מהמפקד לומר בקול מהן התנועות שהוא ביצע: “שמתי ידיים על המותניים, הוצאתי לשון ובסוף קפצתי שתי קפיצות”.
כך יוכל ילדכם לפתח זיכרון לטווח קצר וילמד כיצד לזכור רצף של תנועות.

• הסבירו בתחילת המשחק כמה חשוב להסתכל על המפקד ולזכור את תנועותיו.
• לא הצלחתם לחקות את תנועות המפקד? לא נורא, בקשו ממנו להדגים אותן שוב.

הפעילות לקוחה מתוך ספרה של עדנה אתרוג – “תקשורת דרך משחקים, על הורים, ילדים ומשחקים”
לרכישת הספר היכנסו >>

כהורים בשנת 2019,   החיים הם ג’אגלינג שאינו נגמר… אנחנו רצים ממשימה למשימה וכל אחר הצהריים בו אנחנו עם הילדים נראה כמו הפקה יומיומית. שילוב של חוגים, הסעות, חברים, תנועת נוער, גן שעשועים, מטלות לימודיות מחייבות אותנו, ההורים, לג’נגל ללא הפוגה בין הילדים לבין משימות הבית והעבודה שלא נגמרות לעולם.

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו הורים “תפעוליים”, הורים שמדברים עם ילדינו בעיקר בשפת הת’ –  תלך לאמבטיה, תלבש פיג’מה, תעשה שיעורים, תסיים לאכול וכו’. לעיתים, בשל ריבוי המשימות אנו לא מוצאים זמן לשיח רגשי או סתם לכמה דקות של שהות אינטימית, של זמן 1:1 עם כל אחד מהילדים שלנו. וזה כל כך חסר לנו, וגם להם כמובן.

אחד האתגרים של ההורות המודרנית הוא לייצר רגעי קסם קצרצרים ומשותפים של הורה וילד. כך נוצר הקשר הקרוב שהוא רק של שניהם. קשר שמאפשר לילד לשתף, לפרוק, להתייעץ, לחוות במשותף ובעיקר לחוש את התחושה שכל ילד הוא יחיד ומיוחד בעיני ההורה שלו. וזוהי תמצית האהבה ללא תנאי שכל ילד זקוק לחוש מהוריו.

הורים רבים מבינים את הנושא אך אינם מצליחים לפנות זמן ייעודי לטובת זמן 1:1 עם כל ילד. אבל האמת היא, שברגע שיש מודעות לחשיבות הקשר הזה ולכך שהוא נבנה בגיל הצעיר של הילדות, נוכל להתחיל “להנדס” את הלו”ז.

אין צורך בתכנונים רחוקי טווח, הטוב ביותר הוא להתייחס לזמן האיכות המשותף עם כל ילד כאל משימה שיש להכניס בלו”ז השבועי. כך למשל כאשר ילד אחד נמצא בחוג, נוכל לשהות ביחד כ-45 דקות מדי שבוע עם אחיו. נוכל לקבוע שאת הליכת הערב עם הכלב אנו עושים באופן קבוע עם אחד הילדים. כך נוכל לקבוע גם מדי פעם כוס שוקו משותפת (אפשר גם בבית), זמן משותף עם כל ילד לפני שהוא נרדם וכו’. הרעיון הוא שכל ילד יודע שיש לו פרקי זמן בשבוע שהם רק שלו ושל הורה אחד. זה יכול להיות כתוב בלו”ז המשפחתי כמו חוג וזה יכול כמובן גם להתהוות באופן ספונטני.

אין צורך בתכנון של אטרקציות משותפות או בהוצאות כספיות. השהות המשותפת היא המהות. זה הזמן שלנו להקשיב לילד, לשתף אותו איך עבר היום שלנו. בשהות המשותפת הזאת נוצרת קירבה והכרות, שלא יכולה להיווצר בשום סיטואציה אחרת בה נמצאים בני משפחה נוספים. זהו זמן שלכם ושלכם בלבד.

על מנת שהקשב יהיה ממוקד בילד בלבד, חשוב לפנות את הסיטואציה ממסיחי דעת כמו הטלפון הסלולרי, מסכים או מטלות הבית. כך יוכל להיווצר קשר עין והילד יראה וירגיש תחושת שייכות.

זמן משותף, גם אם קצר, של הורה וילד – רק שניהם, ללא הסחות דעת, הוא תזכורת נהדרת לילד כמה הוא משמעותי ואהוב בעיני ההורה. זמן זה לא רק שמעניק רגעים קסומים משותפים, הוא גם מסייע להתפתחות בטוחה של הילד המרגיש שיש מבוגר שמאמין בו, מקשיב לו ומשקף את יכולותיו ואוהב אותו. בנוסף, זמן זה הוא תזכורת עבורנו, עד כמה ההורות משמעותית, אוהבת ואפילו מהנה. עובדה שלעיתים אנו נוטים לשכוח במירוץ החיים האינסופי.

לאה שטרן –מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים, מוסמכת מכון אדלר

כל פעם אנחנו יוצאים מהבית נרגשים  מחדש לקראת הנסיעה הקרובה. הבטחנו לילדים טיול, אטרקציה או ביקור משפחתי. רק שכחנו שבדרך עוד ממתינה לנו נסיעה משפחתית ברכב עד שנגיע אל היעד.

ולא פעם הנסיעה המשפחתית המתארכת היא אתגר לא פשוט. הילדים משתעממים או גרוע מזה מתחילים לריב. הם רוצים כבר להגיע וכל רגע שואלים “מתי מגיעים”, או מבקשים עצירת פיפי או נזכרים שהם “מאד רעבים” בדיוק באמצע הנסיעה.

בהחלט אתגר לא פשוט להורה שהוא גם הנהג (או הנהגת כמובן), שצריך להתרכז במקביל בנהיגה.

עם זאת, אפשר להבין את הקושי של הילדים. זה בהחלט לא פשוט לשבת זמן ארוך עם חגור, ללא יכולת תנועה, ללא מסך, וללא תחושת זמן בחלל הסגור והצפוף של המכונית.

ועדיין, כהורים, יש לנו הזדמנות לנסות ולהפוך את זמן הנסיעה לזמן של רגעי קסם משפחתיים. אין הרבה רגעים במהלך השבוע בו אנחנו נמצאים רוב או כל בני המשפחה ביחד. בדרך כלל, לכל אחד מאיתנו יש שלל עיסוקים משלו: חוגים, חברים, תנועת נוער ועוד ועוד, כך שכהורים, יש לנו הזדמנות לנצל את הנסיעה לפעילות משותפת ומלכדת של זמן משפחתי.

ברגע שזאת נקודת המוצא שלנו לנסיעה, נתווך מחשבה זאת לילדים, עוד לפני היציאה לרכב, וננסה במשותף לחשוב כיצד נוכל להנעים את זמן הנסיעה ולהפוך גם אותו חלק מהחוויה המשפחתית. יש לקחת בחשבון את גילאי הילדים ולנסות להתחשב ביכולות וברצונות השונים של כל אחד מהם, עד כמה שניתן.

אפשר לייצר רגעי קסם בשלושה תחומים מרכזיים:

הראשון הוא באמצעות משחקים מוכרים ואהובים: חידות, הפעלות, משחקי דמיון, חידוני שירים וכו’. כל משחק כמעט יכול להתאים. רצוי לעשות סבב בין הילדים. כל פעם ילד אחר בוחר את המשחק האהוב עליו ולאחר שמסיימים סבב או כמה תורות, מחליפים משחק. אם הנסיעה ארוכה, אפשר גם לגוון עם שימוש ברדיו או בדיסק עם שירים מוכרים וכך גם לשיר ביחד, זה תמיד נחמד ואפשר לצחוק על ההורים המזייפים, או אלה שלא זוכרים את כל המילים…

השני הוא באמצעות התייחסות לדרך אותה אנו עוברים במהלך הנסיעה.  הנסיעה ברכב היא הזדמנות נהדרת עבורנו, ההורים, לחשוף את ילדינו לנוף, להיסטוריה ולמידע שסביר להניח שלא היו נחשפים לפרטים אלה בשום דרך אחרת. נוכל לשאול שאלות, נוכל להצביע וללמד, נוכל לשאול מי רואה ראשון את…? (ופה נציין שם של ציון דרך מסויים) וכו’. כך נייצר עניין ונעמיק את הידע של הילדים שלנו על הסביבה, תוך כדי יצירת שיח משפחתי שיתפתח בנושא.

השלישי, והחשוב מכל, הוא ההזדמנות לשיתוף משפחתי של כל אחד מבני המשפחה על דברים שקרו לו בזמן האחרון. חשוב להבין, מרבית ההורות שלנו היא תפעולית. אנחנו עסוקים בשפע המטלות של הלו”ז הצפוף שיש לנו מדי יום. ודווקא בזמן הנסיעה, בה אנחנו ממילא נמצאים, יש לנו פנאי וזמן לשיחה שלווה ונינוחה. זוהי הזדמנות פז לייצר שיח רגשי של שיתוף בין בני המשפחה. רצוי שאנחנו ההורים, נתחיל בשיתוף של אירוע שקרה לנו השבוע, וכך נייצר מוטיבציה גם לילדים לשתף. עם ילדים צעירים נוכל להתחיל  בשאלה דוגמת: “כל אחד יספר משהו טב שקרה לו השבוע, או להיפך, מצב של קושי שהתמודד איתו השבוע”. כך, יווצר שיתוף אמיתי וכן, המייצר אותנטיות, ללא מסכות, בין כל בני המשפחה. שיתוף זה מייצר רגעים קסומים של שיח אמיתי, מעניין ותורם המעצים את כל בני המשפחה ומשקף להם גם את היכולת והמקום של כל אחד מהם וגם את הלכידות והעוצמה שלהם כמשפחה  אוהבת.

לאה שטרן –מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים, מוסמכת מכון אדלר

מטרות: ללמד את הילד את ההטיות בשפה, הקשבה לצלילים.

כאשר נוסעים באוטו או הולכים לגן, זו הזדמנות נהדרת לשחק משחקים המלמדים כל מיני תחומי שפה: הטיות, רצף צלילים ועוד, למשל:

בלון-בלונים: אמרו מילה בנטיית היחיד ובקשו מילדכם לומר את נטייתה ברבים, לדוגמה: אמרו “עץ אחד” ושאלו את ילדכם “הרבה מה?” על ילדכם יהיה להשלים את המשפט ולומר “עצים” (רבים). כך “כלב-כלבים”, “ילד-ילדים” וכן הלאה. אם ילדכם מצליח ללא קושי, עברו למילים שנטייתן ברבים יוצאת דופן: “תינוק-תינוקות”, “נמלה-נמלים”, “שולחן-שולחנות”. הקפידו להחליף תפקידים מדי פעם: ילדכם יאמר “פרח אחד” ואתם תאמרו “הרבה פרחים”. כך ילמד להגות מילים נכון.

בלון צהוב–בלונים צהובים: הוסיפו תיאור למילה ביחיד ובקשו מילדכם לומר את נטייתה ברבים, לדוגמה: אם תאמרו “נמלה שחורה”, על ילדכם יהיה לומר “נמלים שחורות”.

משחקי תארים: אמרו מילה ובקשו מילדכם להוסיף לה תיאור, למשל, צבע או גודל. לדוגמה, אם ילדכם אמר “דֶּלֶת”, אמרו “דלת אדומה” או “דלת יפה”. הקפידו להתחלף בתפקידים וודאו שילדכם מטה נכונה את התיאור (“דלת גדולה” ולא “דלת גדול”).

משחק זכר-נקבה: אמרו מילה בנטיית זכר ובקשו מילדכם לומר את נטייתה בנקבה, למשל, אם תאמרו “הלך”, על ילדכם יהיה לומר “הלכה”, אם תאמרו “חתול”, על ילדכם יהיה לומר “חתולה”. הקפידו להתחלף בתפקידים.

משחקי צלילים: בחרו מילה ומצאו יחד את הצליל הפותח שלה (המילה “דֶּלֶת” מתחילה בצליל de), או את הצליל הסוגר שלה (המילה “חתול” מסתיימת בצליל לְ). הקפידו לבטא צלילים ולא אותיות. חלקו את המילים שבחרתם להברות (ילדים צעירים יותר): כלב – כֶּ-לֶב או לצלילים (ילדים גדולים יותר): כלב – כֶּ-לֶ-בְ.

• כדי להנעים את הדקות האחרונות ביום בחרו משחקי מילים שאתם בטוחים שילדכם ייהנה לשחק בהם ויצליח בהם
• הקפידו לעודד את ילדכם, והתלהבו מהמילים שהוא מציע.

הפעילות לקוחה מתוך ספרה של עדנה אתרוג – “תקשורת דרך משחקים, על הורים, ילדים ומשחקים”
לרכישת הספר היכנסו >>